"מה תרצי להיות כשתהיי גדולה"? שאלה הגננת את נעה בת החמש.
"אני רוצה להיות רופאה"
"מקסים", ענתה הגננת, "איזו רופאה תרצי להיות"?
חשבה נעה לרגע קצר, ומייד אמרה "רופאת פות" .
כך סיפרה לי אפרת חברתי, שבוע אחרי שפגשתי את ביתה נעה במרפאה. נעה הגיעה עם אימה בשל אי נוחות וגרד בפות שנמשכו מספר שבועות. אפרת ביקשה להביא את ביתה לבדיקה. שמחתי על ההזדמנות. לפגוש ילדות ונערות זו אחת המשימות האהובות עליי.
בדיקה גניקולוגית נתפסת על ידי נשים כחוויה שצריך לעבור אחת ל.. , חוויה לא נעימה כואבת לא פעם, שלפעמים מעלה זיכרונות כאובים. לבדוק ילדה בת 5 או נערה בת 12 שמרגישה לא טוב, כואבת או סובלת, זו הזדמנות לשיח פותח ומלמד.
אני מתבונת בנעה, שואלת בת כמה היא, באיזה גן, איך קוראים לגננת ומה מציק לה או מכאיב לה? היא מסבירה לי בבהירות ילדותית ומתוקה שכל הזמן מגרד לה בפושפוש. ככה אמא קוראת לזה, היא מחייכת לאימה. אני מסבירה על הגוף שלנו, על זה שיש לנו איברים אישיים שהם רק שלנו, שלאף אחד אין רשות לגעת או להסתכל בהם. שהגוף שלי הוא רק שלי. ולי מותר לגעת בו ולהכיר אותו. אני מסבירה שלפעמים כשמשהו מציק, אנחנו מבקשים עזרה ממי שיכול לעזור לנו, ואני אשמח לנסות לעזור. אני מבקשת את רשותה. ומדגישה שרק אחרי שתיתן לי רשות אבדוק אותה.
אני מראה לנעה את כיסא הבדיקה, היא מתרגשת מזה שהוא עולה ויורד ומשמיע רעשים כמו בלונה פארק. אני מסבירה שאני יוצאת מהחדר, ואמא תעזור לה, את הבגדים היא יכולה להניח על הכיסא שבצד. על כיסא הבדיקה יושבים ואפשר להתכסות בכיסוי רחב כדי להרגיש נעים יותר וכשהיא מוכנה שתקרא לי. אני מסבירה מה יש לי ביד , שמה כפפות ומראה כל שלב. בודקת בעדינות, שואלת איפה כואב. מראה לנעה עם מראה את הפות. איפה קצת אדום ומה כדאי לעשות כדי שתרגיש יותר טוב.
בסיום הבדיקה נעה מתלבשת וחוזרת לשבת מולי ליד אמה. אני מסכמת, מציירת מה ראיתי בבדיקה ונותנת הסברים והמלצות להקלה וטיפול.
אני מקווה שיצרתי חוויה ראשונה נעימה, לא מאיימת, כזו שתיחרט כמיטיבה ויכולה לתת ריפוי.
כשאפרת התקשרה לספר לי אחרי שבוע שהחלום של נעה הוא להיות רופאת פות, חשבתי כמה נפלא שיש ילדה בעולם שזה החלום שלה. אולי הילדה ראשונה בהיסטוריה האנושית.
כמה נכון שהיא יודעת איך קוראים לאיברים שלה.
וכמה פשוט וטוב החלום לרצות לעזור לנשים ובנות אחרות בכאבן.
כמה נפלא להיות רופאת פות.
